נזקים אסתטיים בטיפולים דנטליים

סיפור מקרה 1 - שימוש באתיל כלוריד

 

מטופלת, בת 38 במועד האירוע.

בוצעה עקירה של שן בינה 48, על ידי מומחה לכירורגיית פה ולסתות.

בימים שלאחר העקירה, סבלה המטופלת מכאבים מקומיים באזור העקירה.

משלא חל שיפור בכאביה, פנתה המטופלת כשבוע לאחר העקירה לרופא והתלוננה בפניו על כאבים באזור העקירה.

לאור הקושי בפתיחת הפה, התיז הרופא ספריי אטיל כלוריד (להלן: "הספריי") ישירות על לחייה, תוך הסבר כי הספריי אמור להקל על פתיחת הפה.

לאחר ההתזה, סבלה המטופלת מכוויה נרחבת באזור הלחי והמטופלת פנתה לרופא בהודעת sms  בה סיפרה לו על הכוויה.

הרופא מצדו, ענה לה בהודעה חוזרת כי החומר אכן יוצר לפעמים כווית קור וכי תוך מספר ימים הכוויה תיעלם.

המטופלת פנתה לרופאת עור, אשר קבעה כי מדובר בכוויה והיפרפיגמנטציה כתוצאה מהתזת הספריי, ונתנה למטופלת מרשם לטיפול מקומי במשחה.

כשבוע לאחר מכן, פנתה המטופלת לרופאת עור אחרת, אשר לאחר בדיקה קבעה אף היא כי המטופלת סובלת מכוויה והמליצה להמשיך ולהשתמש במשחה שניתנה לה שבוע קודם לכן.

מכיוון שלא חל שיפור במצב הכתם, פנתה המטופלת לרופא עור נוסף, אשר רשם בממצאי בדיקתו כי קיים "טלאי בצורת אוכף בלחי ימין, חום דהוי", והמליץ על הגנה מרבית מהשמש.

המטופלת פנתה לשני רופאי עור נוספים.

האבחנה שניתנה היתה כי מדובר בכוויה פוסט טראומטית לאחר שימוש בספריי "קרח", שהתפתחה בהמשך לפיגמנטציה פוסט אינפלמטורית ולמטופלת ניתן מרשם לשימוש בקרם קליגמן.

כמו כן, הומלץ להימנע מחשיפה לשמש ככל הניתן.

המטופלת פנתה לרופא המטפל בדרישת הפיצוי, אשר נתמכה בחוות דעת רפואית של מומחה לכירורגיית פה ולסתות, אשר קבע כי התזת הספריי ישירות על לחייה של המטופלת בוצע בניגוד לפרקטיקה המקובלת ברפואת שיניים ובניגוד להנחיות ולהוראות היצרן.

המומחה עוד קבע כי הכוויה הגדולה שנוצרה בלחיה של המטופלת נגרמה בעקבות התזת הספריי אתיל כלוריד. המומחה העריך את נכותה הצמיתה של המטופלת בגין אותה כוויה בשיעור של 45% לפי סעיף 75(2)(ג) לתקנות המל"ל (פגימות בעור הפנים והצוואר  בשקלול גילה הצעיר).

 

בדרישת הפיצוי נטען לנזק בסך של 400,000 ₪ שכלל, בין היתר:  הוצאות רפואיות (החזר עבור בדיקות מומחים, משחות), הוצאות בגין תכשירי איפור על מנת לטשטש את הכתם, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.

 

במסגרת טיפולנו בדרישה, התיק הועבר לבחינה של מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, אשר הסכים כי ההתזה גרמה לכוויה בלחי של המטופלת. המומחה ציין, כי כוויה כזו נרפאת בדרך כלל תוך 10 ימים, אולם בעלי עור כהה רגישים במיוחד לטראומה ונוטים לייצר בקלות פיגמנטציות, אשר משתפרות מעט עם הזמן ,אולם אין שום טיפול רפואי שיכול להעלים אותם לחלוטין.

המומחה העריך את נכותה הצמיתה של המטופלת בשיעור של 15%, בשים לב לגילה הצעיר.

 

הבעייתיות במקרה:

 

• השימוש בספריי בוצע בניגוד להנחיות היצרן בשימוש של רופאי שיניים (אין לבצע התזה ישירה על גבי העור, אלא על צמר גפן)
• לא בוצעה בדיקת רגישות טרם ההתזה

 

סיפור מקרה 2 - שימוש באייצ'ינג

 

מטופלת, בת 16 במועד האירוע , עברה טיפול יישור שיניים במרפאת שיניים הקרובה למקום מגוריה.

בסיום הטיפול, בעת התקנת הקיבוע, בוצע שימוש באייצ'ינג (המכיל חומצה פוספורית).

לדברי הרופאה המטפלת, מוצץ הרוק לא פעל כראוי, וכתוצאה מכך האייצ'ינג התערבב בפה עם הרוק ונזל לכיוון הלחי.

החומר נשאר על הלחי של המטופלת במהלך הטיפול כולו, ורק בסוף הטיפול, הבחינה הרופאה המטפלת בחומר ושטפה אותו עם מים.

כתוצאה מכך, נגרמה למטופלת כוויה בלחי והרופאה המטפלת מרחה על הלחי משחה מקומית.

לאחר שובה של המטופלת לביתה, היא פנתה באופן לרופאה עור, אשר המליץ על שימוש במשחה מקומית לטיפול בכוויה.

בהמשך, פנתה המטופלת למספר רופאי עור נוספים, ואף עברה טיפולים בלייזר לטיפול בכוויה.

מצב הכוויה השתפר בעקבות השימוש במשחות והטיפולים באמצעות לייזר, אולם חרף כל זאת, נותרה צלקת על לחייה.

 

הבעייתיות במקרה:

 

• לא ננקטו אמצעי זהירות במהלך התקנת הקיבוע
• הרופאה המטפלת לא הייתה מודעת כי החומר עלול לגרום לכוויה
• הרופאה המטפלת לא הייתה קשובה למטופלת במהלך הטיפול  ולכן פספסה את זליגת החומר
• הרופאה המטפלת לא הפנתה את המטופלת באופן מידי לרופאת עור

 

הורי המטופלת פנו לרופאה המטפלת בדרישת הפיצוי לכיסוי ההוצאות שנגרמו להם וכאב וסבל בגין הכוויה שנגרמה.

 

סיפור מקרה 3 - תעלומה, האומנם?!

 

מטופל בן 8 במועד האירוע, פנה בליווי הוריו, למרפאת שיניים ציבורית, בתלונה על כאבים באזור שמאל עליון בפה

בוצעה בדיקה קלינית ורנטגנית מקיפה. צוין כי המטופל אינו סובל מאלרגיות.

לאור ממצאי הבדיקה, הומלץ על ביצוע מספר שחזורים, ביניהם שחזורי אמלגם בשיניים 64, 65.

כשבוע לאחר מכן, בוצעו שני שחזורי אמלגם בשיניים 64, 65 תחת אלחוש מקומי ונייטרוס אוקסיד.

בסיום הטיפול, הנחה הרופא המטפל את האם והמטופל הצעיר, כי יש להימנע מאכילת מאכלים קשים ושתיית משקאות חמים למשך כשעתיים, עד לאחר שהמקום שאולחש יתעורר והתחושה הרגילה תחזור.

למחרת הטיפול, פנה המטופל הצעיר לרופאת משפחה לאור תלונה על ממצא חיצוני בשפה העליונה לאחר טיפול שיניים.

רופאת המשפחה התרשמה כי מדובר בכוויה שטחית מעל השפה העליונה משמאל ללא שלפוחית והמליצה בהתאם על שימוש במשחה מקומית.

 

בחינת האירוע מעלה 4 אפשרויות להתרחשות:

 

• החומרים בהם עשה שימוש הרופא המטפל במהלך הטיפול גרמו לכוויה - מבדיקה מול הרופא המטפל, החומרים בהם עשה שימוש לביצוע השחזורים: דייקל ואמלגם, אינם יכולים לגרום לכוויה, לא כימית (אלרגיה לחומר) ולא מכנית (מכשיר חם).

 

• המטופל הצעיר היה אלרגי לכפפות לטקס - האפשרות נבדקה והמטופל הופנה לביצוע בדיקת אלרגיה ללטקס ונמצא כי הוא אינו אלרגי.

 

• המטופל הצעיר נשך את עצמו ולא הרגיש זאת היות והמקום היה מורדם - לא ניתן לשלול

 

• המטופל הצעיר פעל בניגוד להנחיות הרופא המטפל ושתה משקה חם שגרם לכוויה - לא ניתן לשלול

 

כך או אחרת, רופאת המשפחה שמעה כי המטופל הצעיר היה בטיפול שיניים ולכן הנחת היסוד שלה הייתה כי מדובר בכוויה כתוצאה מאותו טיפול.

 

הורי המטופל הצעיר פנו לרופא המטפל בדרישת הפיצוי בגין כאב וסבל שנגרם למטופל הצעיר.

 

לאור ממצאי בחינת האירוע, הוחלט לדחות את דרישת הפיצוי, לאור העובדה כי שחזורי האמלגם שבוצעו והאלחוש שבוצע, אינם יכולים לגרום לכוויה, והרופא המטפל העניק ותיעד את כל ההנחיות שנתנו לאם ולמטופל הצעיר לאחר הטיפול.