הכול זה פיזיקה – ורופא טוב הוא קודם כול אדם מוסרי

ד"ר ין הראל, אחד מחלוצי השתלות השיניים בישראל ומייסד חברת "אברקדברה", מדבר בכנות נדירה על כישלונות, על בעיות המערכת, על כסף ומוסר.  בראיון, שפורסם אתמול (14/9/25) בפודקאסט החדש "מגדל השן", הוא מספר גם על הסיבה שבגללה הוא לא מוכן להעניק "תעודת אחריות" על שתלים.

הראל היה בין הראשונים בארץ שהחלו להתקין שתלים דנטליים. במשך עשרות שנים ניהל מרפאה גדולה, עסק בהשתלות, בשיקום, ובטיפולים מורכבים. בשנים האחרונות הוא בחר להקים את חברת "אברקדברה", שפיתחה פתרונות חדשניים לשיקום ולתיקון שתלים שנשברו או נכשלו. זה לא רק סטארט-אפ טכנולוגי, אלא גם ניסיון אישי של רופא שמאס בכשלים חוזרים והחליט לנסות אחרת.

כשאני שואל אותו למה שתלים נכשלים, הוא לא עוטף את התשובה בנימוסים:

"יש הרבה סיבות, ולעיתים איננו יודעים להסביר בדיוק. אבל בגדול – הכישלון הוא פונקציה של הרופא. אם הוא בוחר מערכת לא נכונה, אם חסר לו ידע או ניסיון, אם הוא מתפשר. זו דיסציפלינה טכנית מאוד, אפשר למדוד אותה במונחים מדעיים, ובכל זאת לא מעט רופאים משאירים את ההצלחה ליד המקרה".

וזה אולי לא מפתיע, כי בישראל – כמו ברוב העולם – אין התמחות רשמית בהשתלות. מי שמלמד את הרופאים בפועל הן חברות השתלים.

"האקדמיה לא מתעסקת בזה כמעט, " אומר ין. "מה שמקבלים זה קורסים קצרים מחברות מסחריות, שעה-שעתיים או סדנה של יומיים. מכאן הכול תלוי במוסר ובסקרנות של הרופא. רופא טוב יידע מתי להגיד 'בזה אני לא נוגע' ולפנות הלאה, ולהמשיך ללמוד. אבל זה מצריך סקרנות, ספקנות ו-common sense – ובעיקר מוסר עבודה מקצועי".

ומה יכול לעשות המטופל? הרי לרובנו אין כלים להעריך את איכות העבודה של רופא השיניים.

"נכון, אין לו באמת איך לדעת", מודה הראל. "אבל כן אפשר לזהות משהו אחר – את רמת המסירות. רופא שמשקיע זמן להסביר, לשמוע, לפרט את כל האפשרויות, הוא כנראה רופא שגם יטפל נכון. רופא שמחסל בדיקה בחמש דקות – כנראה יפספס גם בטיפול".

בראיון, הראל לא חוסך ביקורת כלפי המרפאות שמפרסמות בדיקות חינם וסיטי חינם:

"אין חינם. זה תמיד יבוא על חשבון משהו – איכות, זמן או כסף ממקום אחר. רופא אלטרואיסט באמת? אני לא מכיר. לכל היותר, אחת לכמה זמן אתה מחליט לעזור למישהו קשה-יום, וגם זה בא על חשבונך או על חשבון מישהו אחר".

"אי אפשר לתת אחריות ברפואה. זה הזוי בעיניי."

וכשמדברים על שתלים עצמם, המיתוסים לא נגמרים. אחד מהם הוא המונח "אוסיאואינטגרציה" – מונח לטיני שנשמע מרשים. "זו אחת העבודות בעיניים הכי גדולות ברפואה", הוא פוסק. "מה שמחזיק שתל בעצם זה חיכוך. העצם עוברת ריפוי, נצמדת למתכת, וזה הכול. זה לא קסם ביולוגי, זו פיזיקה. המושג הזה נמכר יפה, אבל הוא בעיקר גימיק שיווקי".

ומה לגבי אחריות? מטופלים רבים רוצים לדעת: כמה זמן השתלים יחזיקו?

"אי אפשר לתת אחריות ברפואה. זה הזוי בעיניי. בגיל 85 אפשר להגיד 'לכל החיים', אבל בן אדם בן חמישים? מי יודע כמה זמן יחיה. אפשר לתת תחזית על בסיס ניסיון, אבל לא אחריות. לתת תעודת אחריות על טיפול רפואי זה לא אחראי".

לדבריו, רוב הכישלונות נובעים בכלל מהשלב השיקומי – לא מההשתלה. "הכירורגיה היום מצליחה ברוב המקרים. הבעיה מתחילה בשיקום: איך הרופא מתכנן, באיזו מערכת משתמש, איך הוא מחלק את כוחות הלעיסה. פה מתרחשים רוב הכשלים – ברגים שנשברים, שתלים שמתעייפים. ברוב המקרים השתל לא 'נכשל' – השיקום הוא שנכשל".

וכאן נכנסת "אברקדברה". אחרי שלושה עשורים במרפאה, הראל בחר לעזוב את כיסא הרופא ולעבור לעולם הפיתוח. "ראיתי שכל עוד אני עושה את ההשתלה – הכול עובד. ברגע שמגיעים לשיקום – מתחילות הצרות. אז החלטתי לחקור מה לא בסדר במערכות הקיימות ולבנות מערכת אחרת. הקמנו את אברקדברה, פיתחנו מוצרים חדשים, רשמנו פטנטים, ובעיקר – פיתחנו כלים להציל שתלים שנחשבו אבודים".

הוא מתאר נתון שהחברות לא ממהרות להודות בו: אחרי חמש שנים, בין 5% ל-10% מהשתלים נשברים, תלוי בעיצוב השתל וביצרן. "זה המון. אבל אף אחד לא יספר לך את זה – לא החברות, לא הרופאים. אצלנו במרכז התמיכה אנחנו מתקנים עשרות מקרים בחודש. יש לנו שיטות להוציא ברגים שבורים, להחזיר שתלים לחיים, להעניק להם עוד שנים".

כאן עולות שוב שאלות המוסר. יש רופאים, אומר הראל, שמעדיפים לעקור שן טבעית ולעשות שתל – כי זה מכניס יותר כסף. "אבל התחזית של שן טבעית תמיד טובה יותר משתל. אין יוצא מהכלל. כשמעדיפים שתל על פני טיפול בשן קיימת, זו לרוב החלטה כלכלית. הביטחון היחיד שזה מעניק הוא לחשבון הבנק של הרופא".

בשלב הזה הראל מרחיב את הביקורת גם אל עולם הרפואה בכלל:

"היום כמעט כל תחום ברפואה הפך למסחרי. שמעתי סטודנטים צעירים אומרים – 'אני לא הולך לגריאטריה, אין בזה כסף, אני הולך לרפואת עיניים'. זו המגמה. פעם רופאים הלכו ללמוד כדי לעזור לאנשים, להתפרנס בכבוד. היום כסף הפך להיות השיקול המרכזי. מי שנכנס למקצוע הזה רק בשביל כסף – יישחק מהר מאוד. אי אפשר להחזיק קריירה שלמה על בסיס זה בלבד".

ובכל זאת, הוא לא מוכן ליפול למלכודת הציניות. גם אחרי יותר מארבעים שנות ניסיון, הוא שומר על אידיאולוגיה ברורה:

"אני לא חושב שמישהו יכול לעסוק ברפואה לאורך זמן אם המניע היחיד שלו הוא כסף. בסוף אתה תישחק, תתעייף, ותתחיל להתעסק רק בכיסוי תחת. מי שמחזיק מעמד הם אלה שמביאים איתם גם אידיאולוגיה, גם סקרנות אמיתית וגם מוסר מקצועי".

לקראת סיום אני שואל אותו את השאלה הקבועה במדור "מה למדתי". הראל מחייך: "למדתי שלהיות חולה זה לא בריא", הוא אומר ברצינות חצי-משועשעת. "ולמדתי שלא חשוב במה אתה עוסק – המפתח הוא דמיון וסקרנות. תשאל אותי שוב בעוד עשר שנים – אולי אז באמת אוכל לסכם".

נושאים: