במחקר נבדקו 30 מטופלים אורתודונטיים ו 20 אנשים שלא נזקקו לטיפול אורתודונטי (קבוצת הביקורת). אוכלוסיית המטופלים האורתודונטיים נבדקה באמצע הטיפול האורתודונטי (10-12 חודשים בערך). נאספו דגימות רוק ובודד הדי אן איי.

גם קבוצת המחקר וגם קבוצת הביקורת הראו שני פרופילים עיקריים של מיקרואורגניזמים, אך מגוון המיקרואורגניזמים בקרה המטופלים האורתודונטיים היה גדול יותר אם כי ללא מובהקות סטטיסטית. בדיקה ברזולוציה עמוקה יותר הראתה מספרים גבוהים יותר של פסאודומונס ספ. בקרב המטופלים האורתודונטיים.

מחברי המחקר סבורים שהשינויים במיקרוביוטה האורלית בעקבות טיפול אורתודונטי מספקים כלי אבחון לזיהוי חיידקים שכיחים הקשורים בזיהומים אורליים, וכמובן יאפשרו לפתח אמצעי טיפול מתאימים.

 

המאמר

Comparison of oral microbiota in orthodontic patients and healthy individuals

פורסם ב

Microb Pathog, 2018 Aug 8;123:473-477

ונכתב על ידי

Sun F et al.

מיגדר ורפואת שיניים בישראל

 

היום נחגג יום הנשים הבינלאומי. בשנת 2021 התפרסם בפייסבוק פוסט ובו טבלה המראה את התפלגות רופאי השיניים בישראל, העובדים בענף הבריאות, בעלי תעודת התמחות, לפי התמחות ומין. פרסום הטבלה עורר תגובות רבות. הנתון הבולט בטבלה היה כי ברפואת שיניים לילדים, באופן ברור יש יותר נשים בעלות תעודת מומחיות בתחום מאשר גברים. מהתרשמות החתום מטה, וכן משיחות עם עמיתים, עולה כי יש יותר סטודנטיות מסטודנטים בין הלומדים לתואר דוקטור לרפואת שיניים.

להלן כמה נקודות ציון בהיסטוריה של רפואת השיניים בישראל וההקשר המיגדרי.

רפואת השיניים בארץ ישראל התחילה כנראה בשנת 1886 עת עלה לארץ דר' מנחם מנדל סוסניצקי, שסיים לימודיו בגרמניה בשנת 1882 בערך והתיישב בירושלים.

בשנת 1890 לערך עלתה לארץ דר' אסתר גליקשטיין-קלווריסקי, ילידת 1869 שלמדה רפואת שיניים בחארקוב. היא התחתנה עם חיים מרגליות-קלווריסקי, אגרונום, מורה במקווה ישראל, שרכש קרקעות וייסד את יבנאל, כפר תבור, מנחמיה ועוד. דר' גליקשטיין-קלווריסקי לא עסקה ברפואת שיניים אלא הצטרפה לבעלה בעיסוקיו. דר' גליקשטיין-קלווריסקי היתה אחותה של רבקה יפה, אשת הרופא הידוע דר' הלל יפה.

בשנת 1906 הגיעה לארץ דר' מרים (מאשה) טרכנברג (לימים לויצקי) ילידת 1872 שלמדה באודסה והתיישבה בראשון לציון שם עבדה. מאוחר יותר עבדה גם ביפו. בשנת 1907 הגיעו לארץ שתי רופאות שיניים שהתיישבו בירושלים: דר' אדלה סוסניצקי (לא ידוע על קשר עם דר' מנחם מנדל סוסניצקי) שעבדה במרפאה פרטית, ודר' .גורדון ששמה הפרטי אינו ידוע ואין פרטים על עבודתה. בשנת 1908 הגיעה לארץ דר' פרומה וייצמן, אחות הנשיא (לימים) חיים וייצמן שלמדה בקייב ועבדה בחיפה ובירושלים. בשנת 1909 הגיעה רופאת השיניים ליטוין (שם פרטי אינו ידוע) שלמדה בסנט. פטרסבורג ועבדה במרפאת שיניים בירושלים.

עד סוף העשור בראשון של המאה ה 20 היו בארץ ככל הנראה ארבע רופאות שיניים פעילות.

בשנת 1912 הגיעו לארץ דר'  אידה זגרודסקי שעבדה בתל אביב. דר' זגרודסקי תרמה את כלי עבודתה לטיפול בבתי ספר ודר' ר. (כנראה רחל) לוי (לימים ספקטור) שעבדה במרפאת שיניים פרטית בתל אביב. ראוי לציין כי במרפאת השיניים של דר ספקטור-לוי הציג דר' שמואל לוין-אפשטיין, רופא שיניים שנשלח לארץ מארה"ב, חידושים ברפואת שיניים. דר' לוין אפשטיין היה אביו של פרופ' יעקב לוין אפשטיין, לימים מנהל המחלקה לכירורגית פה ולסת בבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים. דר' לוין אפשטיין, דר' ספקטור-לוי ורופאי שיניים אחרים ביניהם דר' כספי-רברינסקי היו נפגשים פעם בשבוע לדון בסוגיות מקצועיות. פגישות אלה היו מאבני היסוד של אגודת רופאי השינים בארץ ישראל. בשנת 1914 הגיעו לארץ דר' פוליק-גילדנסון (שמה הפרטי אינו ידוע) ודר' נחמה קינו שלמדה בוורשה. השתים עבדו במרפאות פרטיות בתל אביב.

במאמר בעיתון "הארץ" מציינים דר' אייל כתבן ופרופ' שפרה שוורץ כי "ממסמכים שאותרו במחקרים (אלה) מתברר, כי עד תחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת מרבית העוסקים ברפואת שיניים היו נשים (עד 85% מרופאי השיניים). הללו הגיעו בעיקר ממזרח אירופה ומרוסיה, חלקן עוד בשלהי התקופה העותמנית. רופאות השיניים הביאו עמן שיטות הסמכה והכשרה שהיו מפוקפקות בעיני הבריטים. ב-1926 התקינו אלה את פקודת רופאי השיניים, שקבעה את דרישות ההכשרה המקצועית לצורכי רישוי ועיסוק ברפואת שיניים בארץ-ישראל. הדרישות הושפעו מהגישה האמריקאית ותאמו אותה (בארצות הברית פעלו מעט נשים, יחסית, כרופאות שיניים). אחת מתוצאות המהלך הייתה הטלת הגבלה, לא מכוונת, על כניסתן של נשים נוספות לעיסוק ברפואת שיניים. מאז החלה כניסה משמעותית של גברים לתחום".

והשאר – היסטוריה..