פרופ' אדי גרפונקל. ראיון

מראיין: פרופ' בני פרץ

לאחר שפרופ' אדי גרפונקל קיבל את התואר "חבר כבוד של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל", חשבתי שראוי יהיה לראיין את אדי ראיון אישי, פחות מקצועי. כמו שכולם מכירים את אדי, מהר מאד הפך הראיון לשיח קולח ושופע, למונולוג אישי.

ביקשתי מאדי לספר על עלייתו לארץ והתפתחותו המקצועית.

אדי הגיע לארץ מרומניה בשנת 1958, בן 19, עם אמו ואביו. אביו של אדי היה ציוני מושבע ותמיד חשב שצריך לחיות בישראל למרות שידע מעט מאד על הארץ. משפחת גרפונקל קיבלה סרטיפיקטים לעלות לארץ, אך הם נתבקשו לעלות בתוך יום יומיים מקבלת הסרטיפיקט, דבר שלא יכלו לעמוד בו כי "הכביסה לא הייתה מוכנה עדיין, ומשפחה לא יכולה לעלות ללא הסדינים והמצעים עם ראשי התיבות הרקומים..." וכך פיספסה המשפחה את המועד לעלייה, גבולות רומניה נסגרו ומשפחת גרפונקל נאלצה להמתין למועד העלייה הבא.

עם עלייתו ביקש אדי להתקבל ללימודים. בשגרירות ישראל בבוקרסט (בה שמחו מאד על כוונתו להגיע לישראל) נאמר לו שישראל היא גן עדן ויקבלוהו ללימודים בזרועות פתוחות. וכך לאחר שהגיע, פנה לביה"ס לרפואה אך שם נאמר לו על ידי אחד המנהלים הבכירים (שאדי מסרב להסגיר את שמו) כי אין לו שום סיכוי להתקבל ללימודים, "אין מקום לבחורים שלנו אז ודאי שלא יהיה מקום לכם".

אדי חש כאילו קיבל מכה. לאחר שהתעשת החליט: או שיילחם בהחלטה או שייכנע. וכאן גילה בעצמו פן באופיו אותו לא הכיר – הרצון והכושר להילחם. אדי למד 4 חודשים באולפן ובכל יום שישי היה מגיע לירושלים לבית הספר לרפואת שיניים שהיה חלק מבית הספר לרפואה. הדמות היחידה איתה יכול היה לדבר הייתה פועלת הניקיון שהייתה ממוצא מרוקאי ודיברה צרפתית...

כשראו בביה"ס לרפואת שיניים שאי אפשר להיפטר ממנו, סידרו (מונח שהיה מקובל אז) לאדי לדבר עם מנהל ביה"ס לרפואת שיניים. המנהל היה פרופ' אינו שאקי האגדי. פרופ' שאקי שאל את אדי כיצד יודע עברית כה טובה ועל כך ענה אדי שהוא לומד יום ולילה... לימים יהפוך פרופ' שאקי לדמות המקצועית הדומיננטית הראשונה בחייו של אדי. האמת היא שאדי היה מוקף באנשים צעירים שדיברו עברית וכך יכול היה תוך זמן קצר להשתלט על השפה. פרופ' שאקי הורה לאדי לחזור הביתה ובינתיים הוא יחשוב... אותו זמן עבד אדי בביה"ח "אסף הרופא" (נחזור לכך בהמשך, "אסף הרופא" מופיע מספר פעמים בנהלך חייו של אדי). אדי עבד כאלונקאי ועוזר לאחות, ואחר כך עבר לעבוד במכון הפתולוגי. אחד מתפקידיו היה לנקות את שולחן הניתוחים לאחר הפוסט מורטם.

אדי כבר התכונן להתגייס לצה"ל כשקיבל מכתב מביה"ס שהודיע לו כי התקבל ללימודים ויכול להתחיל מיד את לימודי האנטומיה בשנה ב'. ספר הלימוד היה של קאנינגהם המפורסם, ואדי לא שלט באנגלית. למזלו המונחים הלטיניים הרבים דמו לרומנית וכך היה כותב לעצמו מעל כל מילה את תרגומה. בקבוצת הדיסקציה שלו היו גם צביה הירשפלד (לימים פרופ' צביה הירשפלד) ואדיב קאסם (לימים דר' אדיב קאסם), והשלושה באו ישירות ללימודי האנטומיה. את החומר העיוני למד אדי עם מנחם פיינרו, מי שיהיה לימים פרופ' מנחם פיינרו, רופא מוערך ודיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב (וגם ראש ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב למשך שנה). בהערת אגב ייאמר כי שני החברים שלמדו יחד, נהיו לימים דיקני פקולטאות. עמית אחר ללימודים ברומניה פגש את אדי בנסיבות משעשעות. בהיותו דיקן הוזמן לארוחת ערב בתל אביב. אחד האורחים היה דיקן הפקולטה לרפואת שיניים בבוקרסט. לפתע שמע אדי מישהו קורא לו "גרפונקל" (הדגש על ה"פונקל"). אדי מסתובב וקורא "גאנוצה"... התברר שהפרופ' גאנוצה למד עם אדי בבוקרסט.

לאחר שסיים את הלימודים הגיע הזמן להתגייס. אדי נשלח לקורס קציני רפואה. לאחר שסיים את הקורס, נקרא לקרפ"ר. וכמו שמתאר אדי, אמר לו הקרפ"ר "שב. אתה הולך להיות רופא מרדים". לא עזרו מחאותיו של אדי ("אבל אני רופא שיניים..."). ברור היה לאדי שמאחורי ההחלטה עמד מי שקיבל את אדי ללימודים – פרופ' אינו שאקי. וכך נשלח אדי ללמוד הרדמה בהדסה שם הוכנס לסודות ההרדמה ולאחר מכן נשלח, כן... לאסף הרופא. וכך היה אדי 3 שנים באסף הרופא.

במלחמת יום כיפור היה אדי בביר גפגפה כרופא מרדים. פרט מעניין – איתו הייתה מוצבת שם גם פרופ' אילנה הלינג...

אדי נשלח מטעם ביה"ס לרפואת שיניים להתמחות ברפואת הפה באוניברסיטת פנסילבניה, לפרופ' ארווין שיפ ושם פגש את פרופ' וולטר כהן שיהיה הדמות הדומיננטית השנייה בחייו במקצועיים. בפילדלפיה נחשף אדי לפעילות הנרחבת של ארגון הדסה ושל אלפה אומגה. כך הכיר את היהודים האמריקאים. אדי בילה 3 שנים בארה"ב שלוש שנים בהן בנוסף להתמחות ברפואת הפה היה FELLOW באימונולוגיה אצל פרופ' הריס, הדמות המקצועית השלישית בחייו. מפרופ' הריס למד את "הדיבר האחד עשר: תצפית אחת שווה לאפס תצפיות"...

אדי חזר לארץ ונהיה מנהל היחידה לרפואת הפה בבית החולים הדסה, שלאחר מכן הפכה לשירות לרפואת הפה. בתפקידו זה פיתח ביחד עם פרופ' אליעזר קאופמן ופרופ' דני גלילי חבריו הטובים (עד היום!) את ההרדמה הכללית בטיפולי שיניים למבוגרים. אדי לא שוכח לציין שלמד הרבה מרופאי השיניים לילדים... הדמות המקצועית הרביעית שהשפיעה על חייו של אדי היתה פרופ' קלמן מן, המנכ"ל המיתולוגי של הדסה שאיפשר לכל הדברים לקרות מההיבט המקצועי.

אדי הוא שבע תארים ופרסים. ראוי לציין קבלת דר' כבוד ביפן וברומניה. הוא מקיים ברומניה, ביחד עם זוגתו ביאנקה, כתב עת בשם Romania Dental Update שמביא מאמרים שפורסמו ב"קומפנדיום" לרומנית. גם כאן נעזר אדי בוולטר כהן... אדי הוא גם חבר כבוד של ה American Dental Association, וגם של ארגון רופאי השיניים הבורמזי.

לאורך השיחה עם אדי עולה מוטו אחד: השאיפה לההצטיינות.אימו אמרה לו תמיד "אתה חייב להיות יותר טוב מהאחרים כי אתה יהודי", ומוריו בתחנות חייו השונות חזרו ואמרו לו "אתה חייב להיות יותר טוב מאיתנו".

למרות הישגיו המקצועיים הבולטים, הרגיש אדי כי הוא מחוייב להחזיר לחברה. וכך, ביחד עם דר' דורון חיים, הקים עמותה לטיפול שיניים בקשישים ובמרותקים לבתיהם. יש להם 4 אמבולנסים העובדים מקריית שמונה ועד באר שבע. עד היום טיפלה העמותה במעל 20000 איש ואדי הוא המנהל הרפואי של הפרוייקט. על כך קיבל את אות נשיא המדינה מהנשיא שמעון פרס. ביחד עם דר' דורון חיים הקים אדי את האגף לרפואת שיניים ב... בי"ח "אסף הרופא"! וכאן נסגר מעגל שהתחיל ב"אסף הרופא" לפני כמה עשרות שנים!

לסיום, כמה מילים על השם גרפונקל. את ההסבר קיבל אדי מהרב עדין שטיינזלץ. מדובר שקשר לבית המקדש! לדברי הרד שטיינזלץ השם גרפונקל הוא שיבוש של המילה הגרמנית (וגם ביידיש) קרבונקל אשר כולנו מכירים במונח הפופולרי כפורונקל, אך יש לו גם פירוש רחר – רובי, אבן אדומה כהה שהיא אחת מאבני החושן. וכך הקשר לבית המקדש.